פסק-דין בתיק ת"א 18748-09-09

ביום 11/6/07 נפגע התובע, יליד 14/8/2000, ע"י מכונית בהיותו רכוב על אופניו. לא איבד הכרה ולא הקיא. אושפז בבי"ח רמב"ם, מצבו הכללי היה טוב והוא שוחרר בהתאם.

כחודש לאחר שחרורו מאשפוז ובמהלך שנת 2008 אובחן כמי שלא מגיב לקולות, לא מתייחס לסביבתו, אין קשר עין, לא יושב, לא עומד ולא הולך.

בתביעה שהוגשה בספטמבר 2009, לפי חוק הפלת"ד מונה פרופ' שטיינברג, מומחה בנוירולוגיה של הילד, כמומחה רפואי. בחוות דעתו מ-26/4/11 מצא כי בעוד שמצבו ההכרתי והנוירולוגי סמוך לתאונה היה תקין, החלו להופיע שינויים התנהגותיים וקוגנטיבים אף שהבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה. בבדיקתו את התובע באוגוסט 2010 מצא כי מצבו ההתנהגותי והקוגניטיבי קשה. בדיקתMRI  מוח אין בה כדי להסביר את המצב הקשה בו נמצא הקטין. לדעתו נכותו של הקטין היא בתחום הפסיכיאטרי ולא הנירולוגי  והמליץ על מינוי מומחה בתחום זה.

בהתאם לכך מונה ד"ר ראסם כנאענה, מומחה בתחום הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. חוות דעתו מיום 19/4/12. בבדיקתו מצא ממצאים דומים לאלו של פרופ' שטיינברג אלא שלא הסכים עם המומחה הנוירולוגי ששאלת הקשר הסיבתי היא בתחום הפסיכיאטרי, כמו גם שהתמונה הקיימת, מצב סיעודי מלא, מבטאת הפרעה נפשית.

מאז הוגשה התביעה טוענים הנתבעים כי מצבו של התובע התפרץ כנראה על רקע אורגני ואיננו קשור לתאונת הדרכים הקלה אותה עבר בהפנותם גם לילד אחר במשפחה.

בקדם המשפט מיום 28/10/12 נקבעו מועדי ההוכחות. היה ברור כי המומחה הנוירולוגי והפסיכיאטרי יוזמנו לחקירה על חוות דעתם.

ב-3/12/12 מונה מומחה שיקומי ד"ר קרן מביה"ח תל-השומר שהיה אמור לקבוע גם את שאלת תוחלת החיים של התובע. בחוות דעתו מיום 22/1/13 המליץ על אשפוזו של התובע בהקדם האפשרי במסגרת מתאימה, לזמן ארוך, שמטרתו לנתר את רמת ואופי תפקודו בשלב הראשון ולהתאים טיפול תרופתי חליפי וגם כדי לבצע אבחנה מוצקה יותר באשר לסיעוד וההשגחה לה הוא זקוק.

בבקשה 43 עותרים הנתבעים להורות על אשפוז התובע בהתאם להמלצת ד"ר קרן ולביטול מועדי ההוכחות. בהחלטתי מאותו יום דחיתי את הבקשה לביטול מועדי ההוכחות וקבעתי כי שאלת האשפוז תיבחן במהלך ההוכחות.

בתגובת ב"כ התובעים שנמסרה לאחר החלטתי הודיעו ההורים כי הם מסכימים לאשפוז התובע במטרה לגמול את התובע מטיפול תרופתי פסיכיאטרי או התאמת טיפול תרופתי חלופי וביקשו כי מי שיקבע את מקום האשפוז הוא ד"ר ראסם כנאענה המומחה הפסיכיאטרי.

אז הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לבטל את מועדי ההוכחות. בקשה זו נקבעה לדיון להיום.

טוב עשה ב"כ התובעים שהסכים להצעתי למחיקת התביעה.

התביעה אינה בשלה לדיון, אף שמדובר בתביעה שהוגשה בספטמבר 2009 בגין תאונת דרכים מיוני 2007. חוסר הבשלות נובע לא רק מהמחלוקת המהותית בין המומחה בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי, אלא גם מהעדר היכולת של המומחה השיקומי להעריך את צרכיו של התובע, טיפוליים, סיעודיים, לימודיים וכיוצ"ב.

לאור הסכמת התובעים לאשפוז התובע, לא נדרשתי לשאלה המשפטית האם ניתן במסגרת תביעה לפי חוק הפלת"ד להורות על אשפוז. אולם, אין להשאיר את התביעה תלויה ועומדת לאור האשפוז, שאפשר ויהיה ממושך, בו גם יבחנו תחליפים של התרופות הפסיכיאטריות. צריך לאפשר לעשות את הדברים בעיקר לטובתו של התובע, ולא רק במסגרת תביעה בו צריכים להיפסק נזקיו לפי חוק ככל שהם קשורים לתאונת הדרכים אותה עבר כאמור ב-2007, בהיותו בן 7.

אף שמובנת עמדת הנתבעת באשר לרצונה לקחת חלק בתהליך האשפוז של התובע כדי שלא יכוון לשיפור עמדות בתביעה, אין אני מקבלת את התנגדותה למחיקת התביעה, בהיותה, כאמור, תביעה בלתי בשלה לדיון.

אשר על כן התביעה תימחק ללא צו להוצאות.

התובעים פטורים מתשלום יתרת האגרה כי המחיקה לא תייתר הגשת תביעה חדשה משיבשילו התנאים לכך.

כל כתבי הטענות, חוות הדעת הרפואיות, תצהיר עדות ראשית, כולל המסמכים השונים שהוגשו בתביעה, וחוות הדעת בתחומים האחרים, ישמשו בתביעה חדשה שתוגש. ככל שתידרש השלמות חוות הדעת של המומחים פרופ' שטיינברג, ד"ר כנאענה וד"ר קרן, לאחר האשפוז, אלו תבוצענה במסגרת התביעה החדשה וההנחיות שתינתנה שם.

ב"כ הנתבעים ישותפו בכל תהליך האשפוז, כפי שידרש.

לאור הרשום בסיכום האשפוז במיון ילדים של ביה"ח בנהריה מ-8/9/09 והמלצתו של ד"ר טארק ממרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, כרשום במכתבו מ-9/12/10, כנראה ראוי שהאשפוז יהיה בביה"ח נס-ציונה, אולם הקביעה כאמור תימסר לד"ר קרן מומחה השיקום.